לפני בערך שנתיים, הייתה לי התנסות קצרה עם לינוקס.
הכל התחיל ביום אחד כשהחלטתי להיפטר מכל מה שהטריד אותי בחלונות ולנסות את לינוקס שכולם מדברים עליה.
המעבר לא אמור להיות קשה במיוחד: אני כבר משתמש הרבה זמן באופן אופיס, גולש עם פיירפוקס, קורא דואר בת'נדרבירד משתף קבצים (חוקיים, כמובן) עם אימיול וביטורנט, כולם פרויקטים פתוחי קוד ואפשר למצוא אותם גם בלינוקס. בכל זאת וליתר ביטחון, החלטתי להתקין את לינוקס במקביל לחלונות ולצעוד לאט ובבטחה אל היעד.
החלטתי באותו זמן להוריד את Mandrake שמתאימה יותר למתחילים ולמדתי את ההתקנה שלה טוב מאוד (למרות שלא היה בכך כל צורך) לפני שאזרתי אומץ להתקין את המערכת על המחשב שלי.
ההפצה שנקראה אז Mandrake (היום מנדריבה) חולקה לשלשה דיסקים, הורדתי אותם מהאינטרנט, צרבתי והתקנתי.
החיבור לאינטרנט בהתחלה לא ממש עבד, לאחר בירור קצר בפורומים של Whatsup הצלחתי להפעיל את החייגן והמערכת התחברה לאינטרנט אוטומטית עם כל כניסה.
באופן כללי, לינוקס הפתיעה אותי לטובה. יש למערכת יכולות לא פחות טובות מחלונות והיא רצה בקלות לאחר ההגדרה הראשונית. העניין הוא שצריך להתרגל. לכל מערכת הפעלה או תוכנה חדשה, צריך להתרגל.
הממשק הגרפי היה נהדר. ניסיתי את שני הממשקים הנפוצים KDE ו gnome שניהם נוחים להפעלה וקלים להתמצאות. לאחר ההגדרות הראשונות של המערכת עבדתי בצורה חלקה בלי שום צורך בתמיכה או עזרה נוספת.
לאחר שישה חודשים הסרתי את המערכת מהמחשב. הסיבה לכך היא שהמחשב שלי, הוא לא רק שלי ולא יכולתי לעבוד על המערכת תמיד. אבל עוד סיבה לכך, היא העובדה שבמערכת לינוקס אין תמיכה (במכוון) בפורמטים רבים של אודיו ווידאו וזה לא מקל את המעבר. אני שומע המון מוזיקה ומדי פעם רואה איזה סרט ולכן זה פגם מעט בהנאה שלי מהמערכת.
אני יודע שאפשר להתאים את המערכת גם לצפייה בווידאו והאזנה למוזיקה גם כשמדובר בפורמטים קנייניים, אבל כאמור, הייתי צריך לחזור לחלונות.
את לינוקס אני זוכר לטובה מאז. ואני מתכוון לחזור אליה עכשיו ולראות הפצה מתקדמת יותר של המערכת (אולי אובונטו) ואולי הפעם זה יהיה מעבר סופי.
צפו לעדכונים בהמשך…